ידיעה כתובה |

: עובדים פלסטינים בערעור על בה"ד לעבודה

חברה נכתב על ידי

ביום ג', ה-14/7/2015, בשעה 10:30, ידון הרכב של בית הדין הארצי לעבודה, בראשות הנשיא השופט יגאל פליטמן, בעתירתם של 3 עובדים ממפעל "ימית סינון", הסמוך לטול כרם. העובדים (מיוצגים על ידי עו"ד אהוד שילוני וארגון העובדים מען) מערערים על החלטת בית הדין האזורי לעבודה, מנובמבר 2013 לפיה חוק העבודה התקף באזור הוא החוק הירדני. במרכז הערעור עומדת הטענה כי, אזור ניצני שלום מהווה שטח בשליטה ישראלית בתוך הגדה המערבית. בשל כך, חלה עליו פסיקת בג"ץ משנת 2007 (בג"צ גבעת זאב), שקבעה כי מעסיקים ישראליים במובלעות ישראליות בגדה המערבית חייבים להעסיק את עובדיהם הפלסטינים על-פי חוק העבודה הישראלי.

elisinuna

מתוך אתר האינטרנט של ימית סינון

המעסיקים הישראלים פונים דווקא לחוק הירדני מסיבה פשוטה: בזכותו הם משלמים הרבה פחות לפועלים. בין יתר התשלומים שאינם משולמים בחוק הירדני- הפרשה לפנסיה, תשלום עבור ימי מחלה אחרי היום השלישי או דמי הבראה. החוק הירדני קובע 14 ימי חופש ועוד ימי חגים, ובסך הכל 21 ימי חופשה בלבד, מספר שאינו עולה עם הוותק כפי שנהוג בחוק הישראלי, המחייב תוספת של יום מידי שנה. מכאן, יוצא שאדם העובד 15 שנים באותו מפעל, נשאר עם 21 ימי חופש בלבד, זאת בנוסף לעניין הפיצויים במקרה של פיטורים, שעל פי החוק הירדני מחושבים באופן בסיסי ביותר, שאינו מתקרב לפיצויים הנדרשים בישראל.

בין סיפורי קיפוח רבים, ישנם שלושה פועלים, שהועסקו במפעל במשך 10-7 שנים בתנאי שכר ירודים שהחליטו בשנת 2010 לתבוע את מעסיקם בבית הדין לעבודה, ולחייבו לשלם להם הפרשי שכר וזכויות בהתאם לפס"ד גבעת זאב. בתגובה הם פוטרו ללא שימוע. בנובמבר 2013 פסקה השופטת אגסי, כי החוק הירדני תקף באזור. לא רק שהעובדים לא זכו לזכויות ופיצויי פיטורים, אלא שבית הדין חייב אותם לשלם למעסיק 20,000 ש"ח שכר טרחה.
כ-700 עובדים פלסטינים מועסקים במפעלים שונים באזור התעשייה "ניצני שלום", שהוקם לפני כשלושים שנה בסמוך לטול כרם. הנסיון להחריג את המפעלים באזור ניצני שלום מפס"ד גבעת זאב ולטעון כי מדובר באזור שאינו בשליטה ישראלית, אינו עומד במבחן המציאות. ניצני שלום מנוהלת תחת פיקוח המנהל האזרחי, בעלי המפעלים הם ישראלים, חומרי הגלם והסחורות נכנסים מישראל ואליה, היתר העבודה לפלסטינים מותנה באישורים ביטחוניים, המנהלים והעובדים המנהליים הם ישראלים. כך מופעלות באותם מקומות עבודה שתי מערכות חוקים שונות.

download

ארגון העובדים מען

על אף התיימרותם להיות מפעלי מחזור ידידותיים, החרגת אזור התעשיה מפיקוח של הרשויות אפשרה למפעלים באזור זה להתחמק מטיפול אחראי בשפכים וזיהום הסביבה.

בעקבות הערעור של שלושת הפועלים, החלו בעלי מפעלים באזור, כמו מפעל "טל אל איסוף ומחזור" להחתים את עובדיהם, כתנאי להמשך העסקתם, על מסמך שבו הם מוותרים על זכויותיהם מכוח חוקי העבודה הישראלים, ושהבסיס החוקי להעסקתם הוא החוק הירדני משנת 1965. זאת, בניסיון לעקוף מראש את הפסדם הצפוי בערעור ולהשתמש ב"הסכמה" זו כאמתלה להמשך ניצולם של העובדים.

במכתב ששלחו לוחמים לשלום וארגון העובדים מען לראשי ערים ב-28/6/15 נאמר: "למרות שאזור התעשייה הזה הוקם כמודל לשיתוף פעולה אזורי, הוא הפך להיות אחד הסמלים הבולטים לניצול מחפיר של עובדים, לזיהום סביבה לא מבוקר ולהפרת זכויות אדם".

  כתבות ווידאו שחבל לפספס