דעה על סדר היום |

"הכתבה בטלוויזיה החברתית מזיקה לי"

חברה נכתב על ידי

אחת לכמה זמן, אנו מקבלים פנייה מדמות פוליטית או מפעיל חברתי, בבקשה להסיר כתבה שבה הוא התראיין מרצון, או תועד בנאומו. הסיבה – "הכתבה גורמת לי נזק". זה יכול להיות חבר כנסת, שהתראיין בעבר לטלוויזיה החברתית, מועמד לראשות מקומית, או מועמד לחברות בכנסת או לגוף ציבורי אחר.

מסתבר, שפעילי שמאל, שמתבטאים באופן אותנטי במסגרת הכתבות שלנו, או התראיינו תוך כדי הפגנות, עצרות, ואף נאמו בכנסים באולמות הומי אדם, רואים בתיעוד הווידאו הזה ובפרסומו, כלי לניגוח נגדם, בשלב התמודדותם לתפקיד ציבורי זה או אחר. והאמת היא, שהם צודקים. לא פעם הראו לי קמפיינים בהם מתנגחים בדמות ציבורית, כאשר אמירה מהעבר שתועדה ע"י הטלוויזיה החברתית משולבת בקמפיין.
נשאלת השאלה, האם המחויבות שלנו היא לתיעוד שעשינו, לכתבה שהפקנו וכבר קיימת באתר שנה, שנתיים או חמש? או שבעצם אנו מחויבים למרואיין, שאמר בזמנו את דבריו באופן מפוכח וטוען כיום, שפרסום התיעוד ברשת מסב לו נזק?
לא פעם אותו מבקש מנמק את בקשתו באופן הזה: הרי סביר להניח, שיש לטלוויזיה החברתית עניין שאדם ערכי שהוא בעד זכויות אדם וערכים של שוויון ושלום יגיע לתפקיד של ראש עיר ואם באמצעות כתבות מהעבר יתנגחו בו והוא יפסיד, אז בעצם אתם פועלים במובן מסוים נגד המטרות והערכים שלכם.
seder
במילים אחרות, האם המחויבות שלנו היא למהות היותנו גוף תקשורת, או שהמחויבות שלנו, היא לטובת הדוברים השייכים לקהילת האנשים החולקים איתנו ערכים דומים ולמטרותיהם? האם ראוי להסיר התבטאות של אדם למען הפלסטינים בכנס שעוסק בגזענות? האם ראוי להסיר התבטאות המגנה את הממשלה בשל מדיניותה המתמשכת כלפי הבדואים? או ביחס למבקשי המקלט?

בחברה אלימה בה פעילי שמאל נרדפים בשל התבטאויותיהם מהעבר, יש שיגידו שחייבים לשחרר את אותם פעילים מהתבטאויותיהם, כדי לאפשר להם לפעול בזירה הציבורית, לאייש משרות ולהגיע להישגים. מנגד, זכורים לכולנו התבטאויות רבות של אנשים בערוצים המרכזיים בטרם הפכו לדמויות ציבוריות (לדוגמא, שלי יחימוביץ שסיפרה כי הצביעה לחד"ש ועשור אחרי התמודדה ל"עבודה" ונאלצה להתמודד עם הווידוי הקודם מעברה). האם גם מנהלי הערוצים המרכזיים קיבלו פניות להסיר אמירות כאלו ואחרות מהכתבות?

דווקא בשל התמודדותם של אותם פעילים לתפקיד ציבורי, חשוב שהדימוי החדש, שהם מנסים ליצר לעצמם, כזה שיהיה קל יותר לעיכול אצל הרוב, לא יבנה ע"י הסתרת דעותיהם או עברם, באמצעות הטלוויזיה החברתית.

הרשת של ימנו, מאפשרת לכל אזרח לדלות מידע, שבעבר היה כמעט ורק בידיהם של תחקירנים שהופעלו ע"י גופי תקשורת. הפעלת לחץ על גוף תקשורת בלפרסם או לא לפרסם מידע הייתה אז יכולה להיות אפקטיבית. אך כיום, חיפוש מידע אחר אדם בגוגל, או באתר הטלוויזיה החברתית – שם אנו מקפידים לתייג כל דובר, יניב מיד את כל אותם מופעים של אותו אדם יחד עם התבטאויותיו בכל נושא. זוהי דמוקרטיה במיטבה, ששמה במרכזה את חופש המידע ונגישותו לכל (לכל – אומר גם לתומכים וגם למתנגדים).

יצוין, כי עד כה לא נענינו לבקשות אלו בחיוב. הרי לא מדובר באיש פרטי, שרוצה להעלים מידע שהועלה עליו לרשת בשוגג, או בהתבטאות פרטית, כזו שתפריע לו להתקבל לעבודה, שאינה קשורה לאמירותיו הפוליטיות. מדובר באישי ציבור שרוצים להתקדם בתפקידים ציבוריים. מן הראוי שלא היו פונים אלינו כלל. ואם הם פונים, עולה השאלה האם הם ראויים לתפקיד ציבורי אם ברצונם להשמיד ראיות מהעבר במקום להיענות לאתגר ולהתמודד עמם? או שאולי – הם אינם מבינים את עולם המדיה החדש?

  כתבות ווידאו שחבל לפספס