50,000 אזרחים
ישראלים חיים בנגב בכפרים שהממשלה מסרבת להכיר
בקיומם, למרות שחלקם קיימים עוד מלפני קום המדינה
ואחרים הועברו על ידי המדינה אל שטחיהם הנוכחיים
בשנות ה-50. היעדר ההכרה שולל מהכפרים אפשרות
לתוכניות מתאר (ובשל כך אישורי בנייה) ותשתיות
בסיסיות - ביניהן מים, חשמל, ביוב, תחבורה חינוך
ובריאות. מדיניות הממשלה היא לפנות את הכפרים
ולרכז את התושבים בעיירות, מבלי לאפשר לתושביהן
לבחור באורח חיים כפרי חקלאי. המדינה מפעילה
סנקציות כנגד תושבי הכפרים, הורסת את בתיהם ומונעת
מהם גישה הולמת למקורות מים.
